בעולם המודרני, הצרכנות הפכה למשהו שמזכיר דת בימים יותר קדומים, קיים לחץ על בני אדם לצאת ולצרוך בכל מיני תחומים והתופעה מקבלת הילה של חשיבות, שלא להגיד קדושה. גם האנשים שמנגישים את הצריכה להמון העם זוכים ליחס מיוחד, מורם מעם, שהיה שמור לפני פרוץ הצרכנות לחיינו למורים או אנשי דת.
דוגמה מאוד ידועה היא הנרי פורד שהנגיש את עולם הרכב לקהל הצרכנים אבל ההמצאה שלו שינתה את שיטות הייצור בכל תחום שתבחרו. לפני קו הייצור של פורד היו מייצרים מכוניות באופן ידני. פועל מומחה היה הולך לערימת הגלגלים ולוקח 4 גלגלים, חוזר לשולחן העבודה, הולך לערימת המנועים, חוזר וכך עד שהרכב מוכן. בקו הייצור, כל פועל כבר לא צריך להיות מומחה. הוא עושה פעולה אחת שוב ושוב מה שמייעל מאוד את התהליך. השאלה האם היעילות הזו טובה לאדם בעצם אף פעם לא עלתה לדיון וחכמת הקבלה נותנת לתופעה הסבר מעניין.
המקובל, הרב משה חיים לוצאטו, שידוע בכינויו הרמח"ל, טבע בספרו "דרך החכמה" את המושג "הכרח לא יגונה ולא ישובח" שמניח את הבסיס לגישה של חכמת הקבלה לנושא הצרכנות. על פי גישה זו, לכל אדם יש את הצרכים שהוא מחשיב כחיוניים ואותם הוא צריך לרכוש בלי יסורי מצפון משום סוג. מעניין לציין שהצרכים האלה משתנים עם השנים, אפילו לפני 50 שנה רשימת הפריטים ברשימת המוצרים הכרחיים הייתה מאד שונה מרשימה כזו היום ובימינו שינוי כזה יכול לקרוא אפילו במשך תקופה של שנים ספורות. אפילו באותה תקופת זמן, אנשים מארצות שונות יכינו רשימה שונה של מוצרים הכרחיים ומכל האמור נובע שאין אפשרות להכין רשימה קשיחה של מוצרים ושירותים שתיחשב "הכרחית". יותר חמור, חברות שניסו לעשות רשימות כאלה, כמו מדינות קומוניסטיות בראשית המאה ה -20, גילו על בשרם שמשימה כזו לא רק שאינה אפשרית אלא היה הרסנית.
חכמת הקבלה מסבירה שהאדם צריך לעבור שינוי פנימי שבעקבותיו תהיה לו הבנה שהעולם שלנו הוא עגול, כל המערכות קשורות וכל פעולה משפיעה על כולנו. אדם עם הבנה פנימית כזו יעשה לעצמו את החשבון הנכון מה בדיוק הכרחי עבורו ובא לציון גואל.