כל אדם שנחשף לחדשות, בכל פורמט, מכיר את הנושא של שימור הסביבה. כיום אין כבר אדם סביר שלא מכיר בכך שפעילות האדם גורמת לשינוי משמעותי בסביבה שלנו, ברוב המקרים לא לטובה. במקביל להבנה הזו, שיש הידרדרות משמעותית במצב של הסביבה שלנו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאף יוזמה לשינוי התהליך, לשימור הסביבה, לא נושא פירות לאורך זמן.
לכאורה המצב הזה מוזר ולא תקין, אדם יודע שההתנהלות שלו בחיים מדרדרת את סביבת החיים על פני כדור הארץ והוא ממשיך את אורח חייו כרגיל. אפשר לדמות את המצב שלנו למצב של אדם שיושב על קצה ענף, רואה שמנסרים את הענף קרוב לשורשו, ולמרות זה הוא ממשיך לכרסם תאנים או אגסים או כל פרי שהעץ הזה נושא.
חכמת הקבלה מסבירה לנו את החוקים הבסיסיים ביותר של החיים, ובחינה מקרוב של החוקים האלה נותנת הסבר טוב גם על הסיבה להתעלמות הכללית ממצב הסביבה וגם על השיטה היחידה שתאפשר שינוי מגמה ושיפור במצב הסביבה שלנו. צריך להגיד שהמילה "שיטה" לא כל כך מתארת את התיקון, הביטוי "גישה" הוא יותר מדויק. חכמת הקבלה לא מסבירה על מעשים שעלינו לעשות לטובת מטרה מסוימת, אלא נותנת גישה וכל אדם צריך להתאים את הגישה הזו למשימה הספציפית שעומדת על הפרק באותו רגע.
חכמת הקבלה מסבירה שאנחנו חיים במערכת סגורה, לכן כל פעולה המתבצעת בכל מקום יש לה השפעה כללית אשר אנחנו פשוט לא רואים אותה בגלל מגבלה של התפיסה שלנו. הגישה הזו, שהכול קשור להכול, קשה לתפיסה והיא מנוגדת לתחושה הרגילה שלנו שאנחנו נפרדים מכל העולם.
במונחים של שימור הסביבה, חכמת הקבלה מסבירה שהנחל שרואים בטיול שקול לאצבע של האדם ופגיעה בנחל שקולה לפגיעה באצבע שלנו. כמו שלא ניקח סכין ונפצע במזיד את האצבע, אנחנו אמורים לא לשפוך לנחל ביוב או כל פעולה מזיקה אחרת. חכמת הקבלה גם מסבירה שאין אפשרות להגיע למצב הזה על ידי נזיפות או אכיפה, פשוט אין מספיק שוטרים לשמור על כל צמח וכל נחל. האדם צריך להתפתח למדרגה חדשה שבה הוא יכיר בכך שהכול משפיע על הכול ויפעל לכן באופן שתומך בסביבה ולא מזיק לה.