איך עושים חלוקת רכוש אחרי גירושין?

היסטוריה של חלוקת רכוש

חלוקת רכוש לאחר גירושין היא בעלת היבט משמעותי ולרוב הופכת למורכבת בהליך הגירושין וגם אחריו. בישראל חל על חלוקת רכוש הנישואין חוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973. חוק זה קובע כי בעת גירושין, רכוש הנישואין מתחלק בדרך כלל שווה בשווה בין בני הזוג, אלא אם הוסכם ואושר על ידי בית המשפט הסדרים אחרים כמו הסכם ממון. עם זאת, ישנם מספר שיקולים ושלבים חשובים שכדאי לזכור בעת חלוקת רכוש לאחר גירושין.

מה מתחלק?

ראשית, חשוב לקבוע מהו הרכוש של כל אחד מבני הזוג. רכוש זוגי כולל בדרך כלל נכסים וחובות שנרכשו במהלך הנישואין, כגון בית המשפחה, כלי רכב, חשבונות בנק, השקעות ואפילו קרנות פנסיה. רכוש נפרד, לעומת זאת, כולל נכסים בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ירושות שהתקבלו בנפרד או מתנות המיועדות במיוחד לאחד מבני הזוג. ההבחנה בין רכוש נישואין לבין רכוש שלפני הנישואין (או כזה שהתקבל במיוחד לאחד מבני הזוג) הוא חיוני, שכן רק רכוש אישי יהיה כפוף לחלוקה אשר נקבעה בחוק. למידע נוסף אפשר לקרוא פוסטים נוספים על חלוקת רכוש באתר https://www.geronadv.co.il/

ראיות והסכמה

כמו כן פרמטר אשר יעזור בעת החלוקה יהיה שקיפות ותיעוד, אשר נחשבים לחיוניים לאורך כל תהליך חלוקת הרכוש. שני בני הזוג יהיו צריכים לאסוף ולספק ראיות לנכסיהם הכספיים ולחובותיהם. ראיות אלו יכללו דפי בנק, כותרות נכסים, רישומי השקעות וכל מסמך רלוונטי אחר המעיד על רכוש משותף או נפרד. בתי המשפט בישראל עשויים להסתמך במידה רבה על תיעוד זה כדי להבטיח חלוקת רכוש הוגנת והוגנת.

יחד עם ראיות אלו במקרים בהם בני הזוג אינם יכולים להגיע להסכמה על חלוקת רכוש, בית המשפט יתערב על מנת לקבוע מה שעלול להוביל להחלטות חד צדדיות. בבואו לעשות כן, מתחשב בית המשפט בגורמים שונים, לרבות נסיבותיו הכלכליות של כל אחד מבני הזוג, תרומותיו לנישואין (לאו דווקא כספי) ורווחת הילדים המעורבים. מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להגיע לחלוקת רכוש הוגנת המתחשבת בנסיבות הייחודיות של כל מקרה לגופו.

שיטות חלופיות

בסופו של יום חשוב להבין כי ישנן שיטות חלופיות ליישוב סכסוכים, כגון גישור או משא ומתן, אשר מבקשים לעודד מקרים רבים בתיקי גירושין בישראל להגיע לכדי הסכמה הדדית על חלוקת רכוש מבלי לפנות לבית המשפט. שיטות אלו יכולות להיות חסכוניות יותר ולהותיר אמוציות וכעסים מחוץ להסדר החלוקה, אך יחד עם זאת גם לאפשר שליטה יחסית בעת החלוקה עבור כל אחד מהצדדים.