בטבע, כמערכת סגורה, גלובלית והרמונית, כאשר אחד מקבל, זה בא על חשבון הפסד וניצול של אחרים. כך אנו קשורים ברשת של קבלה ונתינה, כאשר הקבלה היא מוגבלת בהשגת החסר אבל בהנאה של נתינה אין גבול. אם כל אחד ינסה לתת (להשפיע) לאחרים, כולם יהיו בתענוג תמידי ואין-סופי. על זה בא המשפט "ואהבת לרעך כמוך"- כלל גדול בתורה, זה אומר כי כול הכללים האחרים נובעים מכלל זה.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו על-ידי כלל זה – איך נוכל לגלות מהן מהות ומטרת החיים שלנו. המדענים חוקרים תופעות טבע, פיזיקה- דומם, בוטניקה-צומח וביולוגיה- חי, ומוסרים את תוצאות המחקרים שלהם לידי מהנדסים לבנייה של מערכות טכנולוגיות מתקדמות, אשר "מקדמות" את החיים הגשמיים שלנו, אבל המדע הגיע לקצה גבול היכולת שלו ולא נראה כי הבעיות של האנושות נפתרו, להיפך, החיים הפכו מלאי ייאוש וריקנות.
המדע מדבר על כך שאנו נמצאים בעולם מדומה, שבשלב מסוים עשויים להתעורר לעולם אחר. המקובלים, כמדעני-על, בהשגה שלהם חוקרים רוחניות ומספקים הוראות מדויקות אשר מנחים את האנושות להגיע לחיים טובים, מלאים ונצחיים. השאלה המרכזית שנשאלת היא – מה טעם בחיינו בעולם הזה?
כמו כל מדע אחר, גם בחכמת הקבלה נדרש זמן רב ללמוד ולהשיג לתובנות. כל אדם צריך לנסות ולברר האם מתאים לו להיכנס לעולם הרוחני, כאשר לבירור זה נדרשת השקעת זמן מועטה יחסית, כמובן יש להתחיל בלי דעות קדומות. בדרך כלל, אנשים מגיעים לחכמת הקבלה אחרי שהתנסו בתורות אחרות והרגישו כי לא קיבלו מענה מספק עבור השאלות שלהם. המקובלים הגדולים השאירו לנו בכתביהם שביל פרורים כדי שנוכל למצוא את דרכינו אל מטרת הבריאה. הם גם כתבו לנו כי אנחנו הדור האחרון בעולם הזה שעליו מונחת האחריות להביא את האנושות לגילויים האלו, ועלינו רק להשתוקק לגלות מה הטעם בחיינו.